לפני שש-שבע שנים, ביחד עם בני ביילי היושב בקהל היום , החלטנו לעשות מעשה והקמנו מרכז פרטי לטיפול בבעיות אלימות,ואלימות במשפחה.
אנחנו מטפלים בגברים הנוהגים באלימות הנקראים פעמים רבות, לדעתנו בטעות, גברים אלימים, או גברים מכים…., בגברים הסובלים מאלימות, בנשים שהן קורבנות אלימות או נוהגות באלימות עצמן ובילדים ובני נוער עדים לאלימות, או נוהגים באלימות עצמם, הן במשפחה והן מחוצה לה.
מרכז קרבה בטוחה מרבה לעסוק בכל מה שקשור להערכת מסוכנותם של גברים ונשים הנוהגים באלימות בעבור בתי המשפט וגורמי טיפול.
כמו כן, אנו מטפלים לאחרונה לא מעט בבני נוער המגיעים אלינו כשהם סובלים מבעיות אלימות מורכבות ורבות, לעיתים עד כדי הסתבכות במעשים קיצוניים וקשים, הפוגעים בסביבתם ובהם עצמם.
מלכתחילה שמנו לעצמנו למטרה לטפל באלימות במרחבים הגדולים ביותר שלה,כפי שאנו מטפלים בה במרחבים הפרטיים והאינטימיים ביותר, ולכן הגדרת האלימות שעל פיה אנחנו עובדים הינה הגדרה רחבה ביותר, כזו “המכניסה” את כולנו לתוכה וזאת משום שבאופן טבעי ואנושי, לכולנו, נשים כגברים, נטייה אנושית להתנהגות תקפנית ואלימה מעת לעת.
לעיתים תהא זאת התנהגות מותאמת מצב ושלב התפתחותי ולעיתים לאו.
לפיכך, יש לבחון מתי וכיצד היא באה לידי ביטוי, האם היא מותאמת או לא ומהו השלב ההתפתחותי אותו היא מייצגת ברמה הפסיכולוגית.
לדוגמא, אם אראה מישהו שתוקף קשישה חסרת אונים ברחוב, ואפעיל כוח על מנת להשתלט עליו , ישנו סיכוי שאקבל צל”ש. אם אהיה זה התוקף את הקשישה……. יש סיכוי שאעצר ואעמוד לדין. בשני המקרים הפעלתי כח, אולם מסגרת ההתייחסות והניתוח שונים לחלוטין………
מבחינתנו, הגדרתו של אמיר, מעולם החינוך הבית ספרי, הינה ההגדרה העיקרית על פיה אנו פועלים כאנשי מקצוע, על פיה, אלימות הינה שימוש בלתי חוקי, מיותר ובלתי מוצדק של כח או איום בהפעלתו…………
.
……………………….לתחושתי החברה הישראלית נמצאת ממש על עברי פי פחת בכל הקשור לאלימות הפושה בה, ברור לי שמשום שזהו תחום עיסוק מרכזי בחיי יתכן ואינני אובייקטיבי, אולם אני נוסע ומסתובב רבות ברחבי הארץ, פוגש אנשי מקצוע – הן כמדריך והן כמרצה ומטפל, עובד עם צוותים מקצועיים רבים ומתרשם כמותם, כי התופעה הולכת וגדלה, ומטילה צל כבד על התנהלותנו כחברה.
………אנו עוסקים בתופעה רחבה ואני מבקש לדבר על יציאה מההגדרה הרגילה של אלימות ולדבר על “שדה של אלימות” או על “שדה של טרור” , על החיים בתחושה כי ישנה יד המונפת מעלינו, על חברה שלמה החיה תחת צילה של יד זו……..חיים באווירה ובתחושה בהם המתח והחשש, כמו גם הפחד מפני אלימות, בשדותיה השונים; משפחה, בית הספר, בכביש, רחוב, ביחסינו עם שכנינו הקרובים והרחוקים……. תחושת מתח הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת ומשפיעה רבות וקשות על פניה של החברה הישראלית.
…….החברה הישראלית, כך לדעתי, הולכת ומתכנסת פנימה, מתגוננת, נסוגה ולעיתים נראית כמי שמפגינה אדישות וחוסר עניין. הביטו סביבכם, כמות המשתתפים ביום העיון החשוב הינה הוכחה קטנטנה לכך, תארו לכם שבמקומנו היתה מתקיימת היום הופעת רוק באולם………
………….אני סבור כי באופן נורמלי וטבעי, אנו מפחדים מאלימות, חוששים מפניה, מנסים שלא להביט בה ישרות בפנים….. מסובבים ראשנו, מתקשים להכיר בחומרתה ומתקשים להכיר בה ולקחת את האחריות המלאה הנחוצה בכדי להתמודד עימה.
אנו מפעילים מנגנונים רבים של השלכה והדחקה, של ייחוס התופעה לסקטורים ולקבוצות מסוימות בחברה ובכך לא להתמודד עימה כראוי.
……………… התמודדות עם נושא האלימות מצריכה מבחינתנו בדיקה אישית ויסודית שלנו עם אלימותנו ותקפנותנו, כמו גם עם המקומות בהם אנו קרבנות בחיינו, האישיים והלאומיים, ובהקשר זה, אני מבקש להזמינכם לדבר על הדבר הפעוט והזניח הנקרא משפחה……
אני מבקש לציין ולתאר כמה נקודות הקשורות לאלימות במשפחה, ומזמין אתכם לגזור כאוות נפשכם ולהשליך זאת עלינו בכל מימד אפשרי- האזורי, החברתי, המדיני, הבין אישי.
.
אלימות קשורה למעורבות רגשית גבוהה. זה ברור כשמדובר באלימות במשפחה או בזוגיות, וזה נשמע מוזר מאוד כשמדובר, למשל, על אלימות בכביש או ברחוב.
כשאני מדבר על מעורבות רגשית גבוהה, אינני מתכוון לקרבה רגשית גבוהה, כי אם על מעורבות במובן שבו האדם הנוהג באלימות חווה ( לרוב ברמה הלא מודעת) את זה שלמולו “כאחראי” על כפתור ה well being- שלו, כאחראי על הווסת הפנימי שלו, כבעל השפעה מכרעת ורבה על חייו , על תפישותיו ועל התנהלותו והרגליו……
הרי לכם מספר דוגמאות פשוטות ולצערי, נפוצות למדיי, דווקא מעבודתנו הטיפולית עם נערים שלהם בעיות אלימות ; שמענו לאחרונה על המקרה הנורא שארע בקניון בבת ים ובו בחור צעיר נרצח משום שהעיר למישהו, כך לפחות על פי כלי התקשורת השונים, על שטר של 100 שקלים שנפל מכיסו.
למעט סוגים של אלימות פונקציונלית, שהינה סוג אלימות קרה ומחושבת, ברוב המקרים שבהם מדובר על אלימות בתחום אלימות בני הנוער הרי שמדובר בנערים שאינם חלילה מפלצות אגרסיביות חסרות שליטה כי אם ילדים אבודים, המצליחים אט אט בטיפול לתאר שיווי משקל פנימי כה רעוע ודל, ריקנות גדולה וחלולה, כך שכל התערבות מן החוץ שאיננה בשליטתם – מערערת את קיומם פשוטו כמשמעו.
התערבות שכזו יכולה להיות סתם מבט של עובר אורח, הערה לבת הזוג שאיתו, מבט בבת הזוג שעימו, הערה לו עצמו ולאו דווקא הערה שלילית או רעה – כגון הערה על כך שנפל לו שטר של מאה ₪…….. כל אלו מערערים את שיווי המשקל העדין והשביר ומשום המעורבות הריגשית הגבוהה ( לאחר השפעה עצומה על קיומי ועל מי שאני…. איזה גבר אני…..בן זוג…. וכולי) ומשום שהזולת נתפש כהכרחי לקיומי, הרי שמתפתחת תלות העלולה לעיתים להחוות כתלות של להיות או לחדול, של חיים או מוות והמרחק מכאן ועד לשליפתה של סכין או לכל סוג אלימות קטלנית אחרת – קטן ביותר.
אנו מתקשים להבין זאת משום שמרביתנו חווים עצמנו כאנשים דיפרנציאליים, המשתדלים ומצליחים לרוב לנהל חיים עצמאיים מבחינה רגשית, אולם לאנשים עם בעיות אלימות, חסרה היכולת הזו ולפיכך תלותם הקשה, לעיתים בזרים גמורים ומוחלטים…….
לא במקרה רוב הגברים הנוהגים באלימות בזוגיות, המגיעים לידי מעשי רצח של בת זוגם, מתאבדים לאחר מעשה הרצח.
הם רוצחים לרוב משום חששם לאבד את בת זוגם (לגבר אחר,לתחום עניין אחר מלבדו, או לכל איום פנימי או חיצוני) ומשום שאינם יכולים להתקיים להרגשתם בלעדיה והם מתאבדים משום שרצחו את הסיבה לקיומם…..
תלות זו נפוצה לא רק בעולמם הסוער של בני נוער או גברים הסובלים מבעיות אלימות כי אם בכל תחום חיים ובו נמצא אלימות כגון – בנהיגה בכביש, מצב ובו איננו מכירים לרוב לחלוטין את הנוהגים לצידנו, ועם זאת, אנו תלויים בהם תלות של חיים ומוות.
…………כאמור התלות המדוברת קשורה לרמת הנפרדות, הדיפרנסאציה שבין שני אובייקטים. אתם מוזמנים לגזור זאת לכל מימד שתחפצו בו; מקום בו אין נפרדות או מקום ובו הנפרדות רעועה, מועטה או פחותה- הינו מקום מועד לאלימות !
הכלל הוא – רמת האלימות נמצאת ביחס הפוך לרמת הדיפרנסאציה.
אנשים או חברות ועמים, נבדלים, נפרדים, עצמאיים עם גבולות ברורים יהיו עסוקים פחות באלימות בתוכם או עם סביבתם, או בדיכוי או בכיבוש, או בטרור…….
מקומות בהם הזולת נתפש כתנאי הכרחי לקיומי, או שבהם סימביוזה מורכבת הינם מקומות בהם ישנה סבירות גבוהה שנמצא בהם אלימות.
מקומות ובהם הגבולות אינם ברורים- גבולותיי פנימה עם עצמי, גבולות הזולת, או אף עצם ההבנה כי לזולת יש גבול, הינם מקומות המועדים לאלימות.
…………..שאלתי קודם את מוחמד חאג’ יחיא שלצידי האם הוא מסכים איתי שמשפחה הינה יצרנית האלימות מספר 1 בעולם והוא אישר את דבריי……..
אז בראש ובראשונה – אלימות קשורה למעורבות רגשית גבוהה ולחוסר בנפרדות רגשית.
הנושא השני קשור לקרבה.
אפשר להרחיב ולהעמיק סוציולוגית בדבר משך ימים…..על הקרבה המדומה והמעושה בחברה הישראלית, על סולידריות, עם תחת מצור וכן הלאה, אולם בשורה התחתונה, מקומות ובהם שורה קרבה לא בטוחה או מקומות ובהם הקרבה איננה מוגדרת היטב או איננה מווסתת היטב – הינם מקומות המזמנים אלימות.
דעתי האישית היא כי החברה הישראלית לוקה בכך קשות, דוגמאות קטנות ופשוטות יכולות להעיד על כך לדעתי- נניח מתחום התקשורת, מכירים את המונח “אחי/אחותי” ? פתאום כולנו נהיינו אחים ואחיות, חוסר הכרות מוחלט אך דרך הפנייה היא “אחי/אחותי”, אמנם מדובר בביטוי לשוני פעוט והרי כל ישראל אחים…. ובכל זאת, יש בו לדעתי סימליות מרובה לכך שאנו כחברה מתאמצים עדיין ליצור תנאים של קרבה, תנאים של קרבה בטוחה או נכונה או מוסכמת, מתוך שלל העדות, המוצאים, הדעות, הפלגנות והקיטוב. אני מעריך שאנו נמצאים עדיין בשלב של בילבול שממנו תצא לתקוותי איזה שהיא הבנה עמוקה של הדבר, אך בילבול זה הינו אחד הגורמים לדעתי לאלימות בחברה הישראלית.
……כאמור תלות מופרזת מזמנת אלימות, הבא ונחזור ברשותכם אל הכביש- הרי אין מי מאיתנו נשים וגברים כאחד שאיננו נתקל מדי יום ביומו בשניים שלושה אירועים אלימים במהלך הנהיגה. לעיתים אנו הקרבנות לאלימות בכביש ולעיתים, עם או בלי משים, האלימים בעצמנו ובוודאי וודאי עדים לאלימות סביבנו.
נהיגה בכביש הינו סיטואציה שמבחינה פסיכולוגית יכול להיות רגרסיבית : מצד אחד יש לנו טריטוריה מוגדרת ומובחנת- כלי הרכב שלנו, אנו בעלי כח רב, עצמאיים בתוכו לחלוטין ומצד שני – אנו תלויים תלות של חיים ומוות בשאר הנהגים והנהגות בכביש, בכל טעות שעלולים לבצע, בכל מהלך שגוי מכוון או מקרי, בכל גחמה והתפרעות, היסח דעת או הרדמות…..
הקשיבו לשפה השגורה בפינו אודות הכביש: חתך אותי….זרק אותי לשוליים……חסם אותי……. לא נתן לי לצאת לעקיפה…… סינוור אותי באורות הגבוהים……..כמה תקפנות ואלימות.
אפילו הציווי “שמור מרחק” צורם באוזניי.
מצבים של תלות הם מצבים המעוררים מעורבות רגשית גבוהה מאוד. ולכן יש סבירות שבמקומות כמו בכביש, במגרש כדורגל או בתור לקולנוע, או בכל מקום ציבורי שבו יש אלמנטים של תלות, אנו נמצא אלימות.
נקודה נוספת הנובעת משתי הקודמות – אלימות קשורה למציאת מרחק אופטימלי בין קרבה לבין ריחוק לגיטימי ונחוץ.
זה נכון לחברים במערכת משפחתית כפי שזה נכון לדעתי לקשר שבין עמים.
זה בוודאי נכון לבני חברה מסוימת. חברות המאפשרות לפרט להגדיר עצמו ושאינן תובעות ממנו או כופות עליו הבלעות בשם אידיאולוגיה זו או אחרת, הינן חברות המצמצמות את הסיכוי להופעתה של אלימות.
חברות המפגינות סובלנות לאחר, לתרבותו, איפיוניו, ייחודיותו וכן הלאה, הינן חברות המקטינות סיכוי לאלימות.
אנו רואים את זה בצורה הברורה ביותר ביחסים משפחתיים ובעיקר בכל הקשור לאלימות כלפי נשים. (לא שאין אלימות כלפי גברים, אך זהו נושא חשוב המצריך במה אחרת).
החברה הישראלית ביסודה תבעה ודרשה הבלעות ב”כור ביתוך” בו טושטשו עד כדי כמעט הוכחדו זהויות של תרבויות עולים שלמות, חברה שלא איפשרה ויש שיאמרו שעדיין איננה מאפשרת, בנייה של מקום ברור ומוגדר, כללים מובנים ומקובלים של חיים יחדיו, קבלת שונה ואחר, אינטימיות למרות הניגודים והפערים, הגדרת האני למול הקולקטיב……. ובמקומות בהם איננו מצליחים להבין היכן אני נגמר והיכן מתחיל האחר, שם שם גדל הסיכוי לאלימות.
…..מכירים את הנסיעה באוטובוס וברכבת, את הטלפון המצלצל אצל השכן ואת העובדה שתוך דקה וחצי בערך, אתם מתחילים לקבל אינפורמציה פרטית ואישית רבה על הדובר, מבלי שבקשתם זאת ? החל ממצבם הכספי, דרך יחסיהם הבין אישיים, סגנון ביטוי הכעס שלהם, מצב רוחם,דעותיהם הפוליטיות…. והכל למולנו, לרוב בקול רם מספיק…. הרי לכם דוגמא נוספת לטשטוש הגבולות שלעיל.
דיברו כאן ביום העיון לא מעט על ראיית האחר והזולת, ועל כבוד…… אנו חברה שבה העירבוב כל כך גדול, הזולת עדיין איננו נראה דיו, העצמי עדיין איננו מוגדר דיו למול הקולקטיב, ומה שנכון לנו ביחסינו הפנימיים נכון לדעתי גם ליחסינו עם שכנינו.
…………..אם רוצים לטפל ביעילות בתופעה של האלימות בחברה הישראלית, צריך להערכתי , בראש ובראשונה, בלי להפחית בערך דבר ממה שנאמר כאן היום, כי נאמרו דברים חשובים מאוד, להביא בחשבו ן את המשפחה ולקחת
אותה לידיים……. לעזור למשפחה למלא את אחד הייעודים העיקריים שלה: המווסתת עיקרית והראשונית בין הפרט לבין העולם. ………….המשפחה הישראלית נמצאת במשבר ערכי חמור, הורים רבים נמצאים במשבר ערכי חמור מאוד, ומתקשים להפגין את הנוכחות הרצויה בחיי ילדיהם תוך שהם מבלבלים בין הורות לבין חברות…. בין עצמאות לבין חופש, בין גבולות לבין אנרכיה……הם מתקשים להעניק לילדיהם את המקום ממנו יכולים מאפייניהם האישיותיים להתפתח כראוי, תוך אינטראקציה ומעורבות עם הזולת המשמעותי שלידם ואיתם, מבלבלים בין סמכות ואהבה ומוצאים עצמם הולכים ומתרחקים עוד ועוד מעולמם של ילדיהם.
……………המשפחה זקוקה לעזרה, להשקעת אנרגיה חינוכית וערכית מצידנו, לפעול לחיזוק והגברת ערכי המשפחה רצויים לנו, למעורבות רבה יותר בחיי ילדינו ובחינוכם הערכי בפרט, להבהרה של הגבולות ושל הרגישות הנחוצה ביחסים קרובים.