יום עיון, פתיחת מעון לטיפול בגברים בבאר שבע. 2009.

לצורך הרצאה זו אני רותם את ניסיוני במספר מסגרות בהן רכשתי ידע , למידה וניסיון בטיפול בגברים במצבים משבריים וסוערים;
זכיתי להיות בצוות ההקמה שהקים את בית נועם והפעיל אותו ב 3 שנותיו הראשונות, בהמשך סייעתי בבניית התכנית המקצועית של בית התקווה בכלא חרמון ובסיוע ביישומה בשנתו הראשונה,הקמתי את מרכז קרבה בטוחה- מרכז המטפל בבעיות אלימות ובעיקר בגברים הנוהגים באלימות, כמו כן הקמתי את בית בטוח – מעון יום טיפולי לגברים אלימים עצורי בית, בשת”פ עם משרד הרווחה ושירות המבחן.
בית בטוח היה בית ראשון מסוגו בארץ ויש האומרים אף בעולם, שפעל 3 שנים אינטנסיביות וגדושות, מלמדות ועשירות בניסיון בטיפול בגברים אלימים הנמצאים במצבי רגש קיצוניים ומורכבים.
פתיחת הבתים בחיפה ובבאר שבע מבחינתי הינם בשורה טובה וחשובה משום הבנתי את הפונקציה הטיפולית שלהן כקריטית וכבעלת חשיבות בילתי רגילה לפלח הגברים המפגין מצוקה קשה.
הם מהווים מבחינתי חוליה חשובה ונחוצה ביותר בנקודת זמן קריטית בעבור חלק חשוב ממטופלינו, הצלחתם הינה אינטרס של כל מי שבעיית האלימות במשפחה מטרידה את שנתו בלילות.

ברצוני להקדים ולומר דבר מה בעל חשיבות רבה ויתרה בעיניי – אנו נוהגים להשתמש במונחים כגון גברים מכים, גברים אלימים…..
אני מבקש להזמינכם, כחלק מכיוונה “האמפטי” של הרצאתי…. לנקוט בשפה מעט שונה שאיננה מכלילה או מכנסת את אישיותם של הגברים בהם מדובר, לכדי התנהגות או סדרות התנהגות מסוימות וספציפיות, קשות ככל שתהיינה.
אני מבקש להשתמש במונח “גברים הנוהגים לעיתים באלימות בזוגיות ובמשפחה” כתחליף למונח גברים מכים או גברים אלימים, שכן המונחים הללו מניחים כי אין דבר בזוגיות המדוברת מלבד אלימות, והרי כולנו יודעים שאין כך הדבר, למעט במקרים הכרוניים והקשים, שאינם נפוצים כמקרים האחרים.
אינני מבקש חלילה לערוך “הנחה” לאלימותם המדוברת של גברים, או להשתמש במונח “רך” כי אם להדגיש כיצד נקודות הפתיחה הראשוניות שלנו מובילות אותנו כאנשי מקצוע, פעמים רבות, לכדי כשלונות אמפטיים או קשיים אמפטיים, למול אישיות הזקוקה לקבלה והכלה באופן נואש וקיצוני.
הגדרתו של גבר כאלים או כמכה, מניחה כי זוהי ההגדרה האישיותית/פסיכולוגית העיקרית המגדירה אותו ואני אישית אינני סבור כך כלל ועיקר.
הגדרה גורפת וסגורה איננה מאפשרת להבנתי את ראיית הגבר המדובר כאדם רב גווני, בעל מרכיבי אישיות נוספים שאיננו בהכרח מוגדר על ידי אלימותו בלבד.
ארחיב על כך בהמשך ברשותכם.

ישנן מספר הנחות יסוד עליהן מתבססת הרצאתי היום, ברצוני לחלוק אותן עמכם:

1. תופעת הגברים הנוהגים לעיתים באלימות בזוגיות ובמשפחה (גברים מכים/ גברים אלימים….. ) הינה תופעה רבת פנים, מגוונת ,עשירה ולחלוטין לא מונוליטית.
אמנם ניתן להכלילה לכדי 4 או 5 טיפולוגיות בסיסיות, אולם הן מכילות בתוכן מינעד רחב ביותר של טיפוסים,סוגי אישיות, התנהגויות, סוגי אלימות, דינמיקות ריגשיות ופסיכולוגיות, כמו גם מועדויות שונות למסוכנות ורצחנות, ולמצבי משבר שונים ומורכבים.
שונותם הרבה של הגברים הנוהגים לעיתים באלימות ,לעיתים של אותו גבר עצמו בתקופות חיים שונות, ( הגם שלכאורה מציגים הם פנומנולוגית דימיון רב) חוויתם הסוביקטיבית המורכבת וייחודיותם מזמינים אותנו כאנשי ונשות מקצוע בתחום להתאמץ להחלץ מקבעונות מחשבתיים סטטיים ולשקוד על פיתוח הבנה אמפטית ייחודית ובלעדית כלפי כל אחד ואחד מהם הנמצא לפנינו, תוך ניסיון לא פשוט לנגוע בנפשו ולגייס לשם כך תהליכי החזקה והכלה מורכבים ולא פשוטים.

זאת כמובן מבלי לדבר על החשיבות הראשונית של ראייתו כלקוח לכל דבר ולא כמי שאנו מסייעים לו בכדי לסייע לבת זוגו וילדיו כנקודת פתיחה, גדול ורב יהיה סבלם אשר יהיה.
2. הנחה שנייה – מרביתם , כלומר הגברים המתאפיינים בסוג האלימות הנקרא אפקטיבי/ אימפולסיבי, להבדיל מסוג האלימות הטורפני / אינסטרומנטלי, אם לא כולם, “סובלים” באופן רגיל ממתח נפשי וריגשי כרוני ומתמשך, הנובע מעולמם הפנימי המורכב, החרדתי, הרדוף וחסר השקט.
מתח כרוני שתוצאותיו ניכרות היטב בזירות בעלות פוטנציאל לאינטימיות וקרבה בחייו ובפרט במרחב הזוגי והמשפחתי, התורם מצידו באופן פרדוקסלי להתגברותו של מתח זה ולהעצמתו במהלך החיים המשותפים.
מתח זה ברובו איננו מודע ואיננו קרוב לשליטתו של הגבר הנוהג לעיתים באלימות, ואף עלול להתגבר בעת שמנסים לבררו בתחילה.
הוא אף מוגן על ידי מנגנוני הגנה והתנגדות מורכבים ונוקשים המקשים על נגישות אליו.

מצב מתח זה הינו הדינמיקה הריגשית הסוביקטיבית הלא מודעת המכתיבה את מגעו הריגשי והפסיכולוגי של הגבר הנוהג לעיתים באלימות עם עולמו הקרוב ובעל הרמזים לאינטימיות, שמצידו מעצימו ומשמרו בצורה עיקבית, דווקא בשל המגע היום יומי והרמזים הרבים לקרבה.
הוא מוביל לתופעה אותה אני מגדיר “שגרת האלימות”, שעם כל ההסתיגויות הסמנטיות, פירושה המצב הרגיל והקבוע (כפי שמתואר על ידי הגבר בטיפול וקרוביו) בו בא המתח לידי ביטוי פנומנולוגית, כלומר אלימות לסוגיה, כשהפונקציה העיקרית שלו הינה הכלתו, ומניעת צמיחתו וגדילתו לרמה בילתי נסבלת שבה מערכת הנטישה עוברת הפעלה.
שגרת האלימות לסוגיה (פיסית, רגשית, מילולית, כלכלית, מינית ועוד) כוללת לא רק אירועים אלימים, כי אם גם את מצב הנפש והאטומוספירה של היחסים הזוגיים.
אם כן, אלימות לטעמי, הינה הדרך המרכזית העומדת בפני גברים אלו, בכדי לשמור על עצמם, לווסת את מצבי המתח הפנימיים ולהמנע (באופן לא מודע) מכניסה למצבים משבריים ולהגשמתן של חרדותיו הקיומיות הגדולות ביותר.
הדרך המרכזית לוויסות המתח ולשימורו בצורה נסבלת פחות או יותר- דרך שסתום האלימות לסוגיה.
בשל תפיסתי אותם כסובלים ממגוון פתולוגיות התקשרות וכמפגינים את כל סוגי ההתקשרות הלא בטוחה, אני רואה בהתנהלותם ביחסים קרובים עם רמזים לאינטימיות ניסיון נואש לשליטה שמטרתה מניעת הסכנה הקיומית והבולענית הקיימת בקרבה יתרה ומאידך – המנעות מנטישה,בדידות וריק קיומי- הקיימים במרחק יתר, וכך בקונפליקט הקיומי שבין נטישה להבלעות, מנסה הגבר להתנהל כשכלי נישקו העיקרי הינו מופעי האלימות והפיוס וניסיונות השליטה הנלווים.
אלימות הינה דרך השליטה עיקרית בדיכוייה של חרדת העזיבה הפעילה כפי שיכולה להופיע בעוצמתה הגדולה.

3. לכל אחד מהגברים פרדיספוזיציה – מועדות פנימית מובנית, למעבר ממצבי המתח הכרוני למצבי משבר מורכבים, בהם שסתום האלימות איננו פעיל בצורתו הרגילה ואיננו משמש כווסת מתח אפקטיבי.
משום כך נצפה במשברים במצבים סוערים הולכים וגדלים, מסוכנות מתפתחת וגדלה, ומופעים מורכבים וקשים של ניסיונות נואשים לחזור לאיזון ולרמת אירגון מתח קודמת- הנראים כמובן בעיני המתבונן כאסקלציה קשה ומאיימת.
פרדיספוזיציה זו, כך להבנתי, למרבה הצער, מונעת אך במעט משינויים בסביבתו החיצונית של הגבר, כי אם בעיקר מעולמו הסובייקטיבי ומההדקים הפנימיים הייחודיים לכל גבר וגבר. הגם שניתן להכלילם באופן גס כנמצאים סביב רה – אקטיבציה יוצאת דופן של מצבי נטישה ועזיבה פנימיים.
תפיסה זו, הרואה בעולמו הפנימי של הגבר את המקור העיקרי להתנהלותו האלימה והקשה ביחסים קרובים, יכולה לדוגמא להסביר חלק לא מבוטל ממקרי הרצח והאלימות הקשים שאינם מתבצעים מיד או אפילו בסמוך לנטישות פעילות או לעזיבות פעילות של בנות זוגם, אלא חודשים רבים ולעיתים אף שנה ויותר אחר כך.
היא מנתקת את הקשר סיבה ומסובב ומעניקה מקום רב ומרכזי לחוויותיו הפנימיות של הגבר ופחות לאלמנטים ההשלכתיים, או בלשון פשוטה – לתירוצי היום יום של ההתנהגות האלימה.
היא מהווה להערכתי בסיס לפיתוח תהליכים אמפטיים מתקדמים, משום שבבסיס הנחתה ישנו כבוד רב לגבר ולהגנותיו, סבלנות להשלכותיו ויכולת להפריד בין השניים בטיפול.
הנחה זו מסייעת לי רבות בחיפוש וחקירה אודות תפיסתו הסוביקטיבית המיוסרת של הגבר את עולמו וסביבתו, רגישות לאיזונים השבירים שבנפשו ותשומת לב מדוקדקת לקווי השבר שבהם- שבתגובה ללחצים פנימיים בעיקר וחיצוניים קצת פחות, עלולה להתרחש בקרבם באופן בטוח ואיטי קריסה.
בת זוגו (ולפעמים המטפל בשלבי טיפול ראשוניים, בפרט סביב הניסיונות ליצירת בסיס ראשוני של קשר) הינה מסך עליו מושלכים ייצוגים פתולוגיים ולא בטוחים מעולמו הפנימי, אובייקט פסיכולוגי בשרותו של הסובייקט המפוחד, עד כדי הפיכתו לאה – פרסונלי.
תהליך זה של דפרסונליזציה בא לידי ביטוי בעולם הממש בין השאר בדעיכתה של בת הזוג, בהעלמותה האיטית כאדם וצימצומה הרב, כמנפסטציה השלכתית של מאבקו הפנימי של הגבר. ובעולמו הפנימי של הגבר- בתהליכי היתוך בהם נראה סימביוזה מורכבת ובמקרים קשים היתוכים המתוארים בספרות המקצועית כאוטיסטיים באופיים, ולעיתים אף פסיכוטים.

במפגש עימו כאנשי טיפול ישנה סבירות שנבחין כי הוא איננו רואה אותנו בתחילה כאנשים ייחודיים עם אישיות משלהם, אלא כממסד, גוף כלשהו, שלוחה כלשהי.
זו גם אחת הסיבות לכך שקשה להגיע בתחילה ליצירת קשר משמעותי עם הגבר היכול להפגין אמביוולנטיות רבה, חוסר רצון או עניין להתקרבות, השתדלות שלא ליצור קרבה – שלל תכונות העלולות להוביל אנשי ונשות מקצוע לתחושות קשות כגון כעס, שיפוטיות, פחד, ביקורת, דחייה, רחמים, התנשאות, חוסר אונים וכולי.
במילים אחרות, אנו מכירים היטב את התופעה שלא משנה מה בת הזוג עושה או לא, חושבת או לא, מחליטה או לא, משתנה ומתחלפת, פאסיבית או אקטיבית – הגבר הנוהג לעיתים באלימות הוא זה הקובע
אם כן, בהתבסס על הנחותיי אלו, יוצא איפה שמצבי העזיבה הפעילים עליהם מדובר הינם פנימיים בעיקרם, סובייקטיביים וקשורים למערך הייצוגים של הגבר וליכולתו להכיל ולווסת את המתח הכרוני באמצעות אלימותו.
בכל שנה בארץ ישנם מאות רבות של גברים המורחקים בצו הגנה, משום שנהגו באלימות לסוגיה, הנמצאים במעצר בית והנמצאים בתקופות מעצר ראשוניות;
חלקם יקלע למצב המשברי ויחווה סוביקטיבית את מצבו כרה- אקטיבציה של מערכת הנטישה והשאר, למעשה רובם, לא יראו זאת כך, אלא כהחרפה של מצב המתח הכרוני, תוך שהם מנסים למצוא אסטרטגיות הסתגלותיות חדשות למצב זה מבלי להגיע לידי מצבי מסוכנות מתפתחים.
אין פירוש הדבר שהם אינם זקוקים לסיוע קונקרטי וריגשי, אולם יש לדעתי לערוך בינם לבין השאר הפרדה איבחונית והתערבותית, שכן צרכיהם המיידיים אינם זהים בהכרח.
חשוב אם כן לזהות את המעבר שבין מצב המתח הכרוני למצב המשברי.
כאמור, ההתרחקות הפיסית לכשעצמה של בת הזוג איננה תנאי מספיק להפעלתה של מערכת הנטישה, שכן רוב הגברים מוצאים מנגנוני הסתגלות, שאם לא כן היו לנו בכל חודש עשרות מקרי רצח או ניסיונות ממשיים לכך. לקוחותינו העיקריים אינם מצליחים למצוא נתיב הסתגלותי ולפיכך מתעוררת מערכת הנטישה במלוא עוזה ואנו חוזים במופעים חרדים, מאיימים ובעלי פוטנציאל מסוכנות גדול.

ניתן להעריך שההבדלים העיקריים שבין שתי קבוצות הגברים שלעיל יהוו עומקה של פתולוגיית ההתקשרות בעברו ההתפתחותי של הגבר, סגנונה של שגרת האלימות עד עתה, היסטוריית היחסים הזוגיים, לצד משתנים קונקרטיים; גיל, מצב בריאותי, מצב חברתי, כלכלי, ילדים וכולי.
הקבוצה המשברית חווה את שוורטהאם קרא לו: התנסות פסיכולוגית טראומטית, היוצרת מצב פסיכי פנימי, לכאורה בילתי פתיר המוביל למתח ריגשי כרוני.
התנסות שכזו( התנסות פנימית כמובן) משבשת את מנגנוני ההגנה הרגילים, משתקת את המערכת הפסיכולוגית ומונעת פעולה רגילה.

אנו מתחילים לראות שורת איפיונים העולים וצצים המצביעים על התפתחותו של המצב המשברי.
(מתוך מעגלים במים /ד”ר נירה כפיר):

הלם ריגשי
הכרח לשנות הרגלים
עימות עם מצב חדש ומפחיד
ירידה ביכולת החשיבה והריכוז
וביכולת להטמיע מידע חדש

הכרח לנקוט עמדה ומייד
פגיעה קשה במערכת הערכית
תחושת אין מוצא והעדר חוש כיוון
אבדן יכול תכנות או צפייה של העתיד

במקרה שלנו , המאפיינים כמובן מוסווים ברובם על ידי זעם, כעס, איומים, הטרדות מאיימות, דיכאון, התפרצויות ו/או הסתגרויות קשות, ומעשי אלימות לסוגיהם.
וורטהאם מציין גם את ההשלכתיות הרבה של המטופל של האחריות למתח זה על סביבתו ואת הפיכתה של החשיבה לאגוצנטרית. אלמנטים משיקים לתורות המשבר המתארות בגדול את המאפיינים הבאים:

התעלמות ממידע
סירוב להעזר במערכות תמיכה
הצמדות לפתרון אחד – תחושת אין מוצא וסוף דרך

הן אלה – המשבריים והן אלה שאינם עדיין שם, זקוקים לתמיכה רבה, אמפטיה, החזקה והכלה. המשבריים ליותר ובעוצמה ותכיפות גדולים יותר, כמו גם במסגרות אינטנסיביות יותר. הלא משבריים יכולים להעזר בטיפול שכזה באופן רגיל וכטיפול מונע מפני כניסה למצב משברי או לסינדרומים קטטימיים.

עולמו הריגשי במצב המשבר בשלב זה מורכב מרגשות עזים וקשים; חוסר אונים, בדידות, בושה, כעס, פחד, ניתוק, חוסר שליטה, נתון באי וודאות, חש רדוף, חסר אינפורמציה ומיומנויות, דחוי, זועם ומיואש.

נתון בהפרת איזון קשה, יציאה משגרת האלימות לשדה הפעיל של חרדותיו הבילתי מוכלות והבילתי מוכרות- האירגון הפנימי מתמוטט ומתפתחת תחושה כי רק מעשה קשה וקיצוני ישיב אותו על סידרו.
הוא נותר ללא מגע קרוב ולכן עלול להיות מסוכן.

תפקידי המסגרת הטיפולית והמטפלים – עקרונות מנחים.

לפני כן – חשיבות עצומה ומשמעותית ליכולתנו לספק בשלבים אלו מסגרות טיפוליות אינטנסיביות, היכולות לספק גם מענה לצרכים קונקרטיים ובסיסיים; מזון, מנוחה, לינה, שקט וכולי.
מסגרות שבשל המסגרת היום יומית הרצופה יכולות לספק משאבי החזקה ותמיכה רבים ורצופים, ומרחב המפחית בהדרגה את המסוכנות ואת המצב המשברי, עד לדעיכתו.

מה נפגוש ולמה עלינו להערך מבחינת השירותים שברצוננו להעניק?

סבירות גדולה שנפגוש, מלבד כל האיפיונים שלעיל, חוסר אמון, חשדנות וספקנות אודות מניעינו, ושדינמיקות אלו יושלכו לסיטואצית המפגש כבר מתחילתה.
יש להניח שנתחיל את הקשר הטיפולי דרך השלכתנו על ידו לתפקיד העברתי שלילי ושיעשו ניסיונות לא מודעים להגשים את הנבואה המלווה אותם כל ימי חייהם.

עקרונות עיקריים:

סיפוק מסגרת אינטנסיבית מחזיקה ומכילה, מעודדת ובילתי שיפוטית
דגש על יצירת קשר (bond) משמעותי ומהיר
שימוש בעקרונות לטיפול במשבר – תמיכה, אינפורמציה, אופציות ואפשרויות
הטיפול במצב המשברי קודם לטיפול בבעיות האלימות
שילוב של מענים קונקרטיים לצד מענים פסיכולוגיים

עלינו להפגין מאמץ מיוחד לבניית קשר שיהווה בסיס לברית טיפולית המשכית שתגשר על הקשיים.
עלינו להפגין מעורבות ואקטיביות בשלבי הטיפול הראשונים, ולהוכיח להם כי ניתן לבטוח בנו (משום מחויבותנו הבילעדית להם ואך ורק להם)
עלינו להבינם להעניק לחוויותיהם תקף, לתת כבוד לגבולותיהם ולהגנותיהם ובמקביל – לפתוח פתח לקרבה.

הנושאים הבאים ידונו בהמשך הרצאתי :

אחזקה
הכלה
ברית טיפולית
אחידות של המערכת המטפלת – המנעות ממסרים סותרים ומאפשריויות של פיצולים
יועצים מארגנים הן קונקרטית (הסדרי ראייה, משפטית וכולי) והן ריגשית
יצירת בסיס בטוח ומכיל
נעזרים המון בכלי הקבוצתי

Call Now Button